תובנות אל אומנות לחימה ומלחמה

קירקוע, שלמות, והתנועה שביניהם: על מה שלמדנו מהמלחמה דרך אומנויות לחימה

האירועים האחרונים והמציאות המטלטלת של המלחמה הביאו איתם שורה של תובנות על החיים, הגוף והנפש. שתיים מהן — שתיהן קשורות עמוקות לעולם אומנויות הלחימה — התגלו כמשמעותיות במיוחד: חשיבות הקירקוע, וההבנה העמוקה ש־קראטה אינו מבקש שלמות.

קירקוע: למצוא מחדש את המרכז

המילה "קירקוע" הפכה לחלק בלתי נפרד מהשיח היומיומי. בתוך הסערה — החיצונית והפנימית — שחווינו, מצאתי את עצמי חוזרת שוב ושוב למשפט שפעם אמר חבר לאימונים:"איפה המרכז שלך?"

שאלה פשוטה לכאורה, אך בתוכה טמונה מפת דרכים שלמה. היכן אני מתחברת לאדמה? איפה אני מוצאת אחיזה שמאפשרת לאוויר להיכנס בחופשיות, גם ברגעים שבהם הכול רועד?

התשובה נמצאה דווקא במקום השגרתי ביותר: האימונים.החזרה הבלתי נגמרת על תנועות, הרוטינה הסיזיפית שלא קשורה לכאורה לשום דבר — ובכל זאת טומנת בתוכה הכול. בתוך החזרתיות הזאת, הגוף לומד להתחבר לקרקע. הגב מזדקף. תנועה המדמה הר הופכת להיות לא רק אפשרית אלא הגיונית. הרגעים הפשוטים ביותר, התנועות הבסיסיות ביותר — הן אלו שמקנות יציבות כאשר העולם סביבנו מיטלטל.

שלמות? הגוף מלמד אחרת

התובנה השנייה נולדה מתוך מפגש עם אנשים רבים בשנים האחרונות: אנשים עם  פציעות, אנשים עם עיוורון, פגועי ראש, ומתמודדים עם פוסט־טראומה. כל אחד מהם הגיע לאימונים עם סיפור אחר, מגבלה אחרת, ובעיקר — עם גוף שמבקש להישמע ולהיות מובן.

במהלך האימונים, כל אחד מצא את התנועה הנכונה עבורו. הייתה זו למידה אינטימית: היכרות עם הגוף, החוזקות, המגבלות, והדרכים לעקוף אותן. חלקם מצאו באומנויות הלחימה כלי לחיזוק שיווי המשקל. אחרים לימדו אותנו שכדי לראות — לא תמיד צריך עיניים. ונפגעי הראש הראו לנו שאפשר לפרש תנועה באופן שונה לחלוטין — ושגם פרשנות שונה יכולה להיות נכונה.

בתוך מציאות שבה הפציעות הפכו חלק מהשיח הציבורי היומיומי, הפך ברור שהאימונים אינם "שיקום" במובן המלא — אך הם כן חלק מהתהליך. הם מאפשרים להכיר את עצמי מחדש, דרך הגוף.

תנועה כשפה: מה"מא" ועד לנשימה בתוך חרדה

עם הלומי הקרב מצאתי שאומנויות הלחימה מעניקות שפה נוספת — שפה שאינה מבוססת על מילים אלא על תנועה. עבודה על זיהוי ה־"מא" (המרחב הפנימי והמרחק הדינמי בין שני גופים), התבוננות על תגובות הגוף לחרדה, והבנת הדופק, הנשימה והיציבה — כל אלה הפכו לכלים שמאפשרים לאדם להתמודד עם המצב החדש שאליו נקלע.

דרך התנועה הם מצאו לא רק יכולת להתמודד אלא גם שמץ של שליטה, רגע של יציבות בתוך הכאוס.

האימונים אינם רק מסגרת פיזית; הם מרחב של נוכחות. מקום שבו אפשר להקשיב פנימה, לפגוש את העצמי בתנועה, ולאפשר לצמיחה להתרחש בטבעיות. ברגעים הקשים הם מזכירים לנו לשוב אל הנשימה, אל המרכז, ולצעוד הלאה מתוך שקט ובהירות.