לחזור להתאמן אחרי עשרים שנה
רוב האנשים, כאשר ישמעו על קראטה יגידו משהו בסגנון "גם אני התאמנתי כילד". לרוב הם גם יספרו כמה נהנו ומה למדו באימונים. אייך למדו את הקאטות הראשונות, התמודדו מול מתאמן אחר, הם יזכרו את דרישת המורים לכבוד הדדי וכמובן הבחינות השונות שנערכו כחלק מהאימונים ואת הרצון לעבור שלב והוסיף צבע לצבעי החגורה. לרוב, בגיל ההתבגרות מרבית האנשים מפסיקים להתאמן . לתפיסתם מדובר בפעילות של ילדים ולא נאה למי שרואה את עצמו כמבוגר להמשיך ולהתאמן. ועדיין כאשר מדברים עם אנשים מבוגרים הם זוכרים את האימונים כפעילות חיובית. נשאלת השאלה אם כן, מדוע אנשים שזוכרים את אימוני הקראטה כחוויה חיובית ומעצימה, לא מתאמנים גם כמבוגרים?
רוב האנשים מאמינים כי קראטה הוא פעילות לילדים. כבוגרים אנו מתקשים לאפשר לעצמנו פעילויות משחק. לתפיסתנו אימון כבוגרים צריך להיות ממוקד מטרה ללא מקום להשתובבות וכייף. אימון קראטה לא נועד רק לילדים. למעשה ניתן להגדיר את המשפט הזה בצורה אחרת: ניתן לאמן גם ילדים אבל עדיף להתאמן בקראטה כנוער וכאנשים מבוגרים. אימוני הקראטה דורשים נחישות, דיוק וסבלנות. מדובר בתרגול החוזר על עצמו, התמקדות בפרטים קטנים, ליטוש חוזר ונשנה. כל אילו פחות מתאימים לילדים ויותר לאנשים בוגרים הרוצים לשפר את עצמם פיזית ורוחנית. הקראטה פועל לשפר תכונות אופי כמו סובלנות, תקשורת בינאישית ומודעות לסביבה במקביל לשיפור גופני פיתוח גמישות הרחבת טווח תנועה ושיפור כושר גופני
הקושי הראשון הוא קושי מנטלי. הנטייה הבסיסית שלנו כבני האדם היא לשמר מצב קיים. רוב בני האדם יעדיפו באופן טבעי לשמר מצב קיים מאשר לפעול לשינוי. כל שינוי גם אם הוא חיובי הוא תהליך הדורש הוצאת אנרגיה (פיזית ומנטלית), רבה בתחילת התהליך. מתוך כך, הרי שרוב בני האדם ידחו כל שינוי עד לשלב שבו חוסר הנוחות הנובעת מהמצב הקיים תהיה מספיק משמעותית בכדי להשתלם מבחינת הוצאת האנרגיה. עד לרגע זה אנחנו נמשיך להגיד לעצמנו -פעם התאמנתי בקראטה, אני בטח אחזור, מחר אני אתחיל דיאטה ועוד מליון דברים שאנחנו דוחים מדי יום. כדי להתחיל אימון צריך לרצות עד כדי כאב לשנות את המצב. לאחר שהתחלנו התהליך לא נגמר. הגוף וגם המוח שואפים לחזור למצב הקיים. עד שהשינוי לא הופך להרגל שמוטמע בתוכנו נמשיך לשאוף לחזור אל המצב הקיים. אנשי מקצוע העוסקים בתחום רכישת הרגלי חיים שינויים, גורסים כי על מנת להטמיע שנוי ולהפוך אותו לחלק ממערכת ההרגלים שלנו, יש להתמיד בו לפחות 90 יום. אין זה אומר שבכל התשעים יום יש להתאמן אלא שבמהלך התשעים יום לפחות פעמים בשבוע יש להשתתף באימון.
הקושי השני: החלק הפיזי: לאחר תקופה ללא אימונים, הגוף כבר לא באותו הכושר המפרקים פחות גמישים ויתכן שגם עלינו במשקל. הבעיה היא שהמוח זוכר אייך הינו בעבר ומתקשה להאמין שכרגע אנחנו מסוגלים לפחות. במרבית המקרים אנחנו מגיעים לאימון מתאמנים הכי חזק שאנחנו יכולים, אחרי האימון כל השרירים תפוסים שבוע לפחות וזהו אנחנו מפסיקים. החלטתם לחזור להתאמן – מעולה, עכשיו תעשו זאת בהדרגה. באימונים הראשונים גם אם אתם נהנים ומאמינים שאתם יכולים יותר, חשוב לזכור חלק מההרגשה היא בזכות האנדרופינים בגוף, חשוב לנוח, לעשות הפסקות לא לנסות להגיע לשיאים גם כאן למספר הקסם שלושה חודשים יש משמעות זה הזמן שלוקח לגוף להגיע לכושר יציב ולסגל את השינוי. בהתייחס לשינויים פיזיים חשוב לקחת בחשבון גם את הגיל. דברים שהיו נראים קלים בגיל עשרים, נראים אחרת אחרי עשר שנים ויותר. חשוב שאמנם לא נוכל להגיע לאותם הישגים אבל נוכל להבין בצורה אחרת את האימונים ולהינות מהם לא פחות. זהו. כאן אפשר לתת טיפים אייך חוזרים להתאמן, להמליץ הצעות אבל בסופו של דבר, מי שבאמת רוצה להתאמן, מי שמתגעגע -ימצא את הדרך.
